ליד מסילת הברזל היה בית קטן.
בבית גר שומר המסילה עם אשתו ועם בנם הקטן שלמון.
יום יום בדק השומר את פסי הרכבת וסימן לרכבת,אם הכל היה בסדר ,לקח דגל ירוק,ואם המסילה לא בסדר,אז,הוא לקח דגל אדום.
גם בלילה ,אבל לא בדגל,בפנס שהיה בסדר בפנס לבן ואם לא בסדר,אז,בפנס אדום.
פעם אחת לקח השומר איתו את שלמון בנו ליבדוק את המסילה והיה מוסר לידו את הדגל ביום,ואת הפנס בלילה.
שלמון שמח מאוד.
בליל חורפי אחד,חלה שומר המסילה ולא יהיה מי שיצא לקראת הרכבת העומדת לבוא.
"מה לעשות?"אמר שהשומר.
אמר שלמון:"אני אצא לקראת הרכבת ,אינני מפחד!".
"קטן אתה בני!" אמרה אימו.
אך האב אמר:"אין דבר,יכול שלמון ללכת ,אני סומך עליו".
השומר אמר לשלמון:"בדקתי היום את המסילה והכל בסדר תיקח פנס לבן".
אז שלמון הלך למסילה,ופתאום היתה רוח חזקה רעמים וברקים ואז שלמון לא ידע מה לעשות.
לאושרו (לאושר שלו) היה לו חולצה אדומה,
שלמון פשט את חולצתו עטף בה את הפנס הלבן והרי יש לו פנס אדום.
הוא עמד בין פסי הרכבת השבורים ואת הפנס אדום הרים למעלה,למעלה...
ושפתיו מילמלו:"הלוואי שהנהג הרכבת יראה את הפנס האדום ויעצור.
אם הוא לא יראה את הפנס האדום יקרה אסון".
על עצמו הוא לא חושב בכלל וליבו דופק דופק....... "שהאנשים ינצלו".
הוא שמע קול:שיק-שק! שיק-שק!... והוא ראה שתי עיני אש...
והינה צפירה הארוכה :טו..... טו-טו-טו......טו-טו.....
והרכבת טסה-רצה מהר.
שלמון רץ ומנפנף עם הפנס האדום והנהג ראה את הפנס האדום,הרכבת התחילה לנסוע לאט לאט עד שעצרה .
הנוסעים ראו את הפסים השבורים והבינו את אשר עשה השומר הקטן.
בבית גר שומר המסילה עם אשתו ועם בנם הקטן שלמון.
יום יום בדק השומר את פסי הרכבת וסימן לרכבת,אם הכל היה בסדר ,לקח דגל ירוק,ואם המסילה לא בסדר,אז,הוא לקח דגל אדום.
גם בלילה ,אבל לא בדגל,בפנס שהיה בסדר בפנס לבן ואם לא בסדר,אז,בפנס אדום.
פעם אחת לקח השומר איתו את שלמון בנו ליבדוק את המסילה והיה מוסר לידו את הדגל ביום,ואת הפנס בלילה.
שלמון שמח מאוד.
בליל חורפי אחד,חלה שומר המסילה ולא יהיה מי שיצא לקראת הרכבת העומדת לבוא.
"מה לעשות?"אמר שהשומר.
אמר שלמון:"אני אצא לקראת הרכבת ,אינני מפחד!".
"קטן אתה בני!" אמרה אימו.
אך האב אמר:"אין דבר,יכול שלמון ללכת ,אני סומך עליו".
השומר אמר לשלמון:"בדקתי היום את המסילה והכל בסדר תיקח פנס לבן".
אז שלמון הלך למסילה,ופתאום היתה רוח חזקה רעמים וברקים ואז שלמון לא ידע מה לעשות.
לאושרו (לאושר שלו) היה לו חולצה אדומה,
שלמון פשט את חולצתו עטף בה את הפנס הלבן והרי יש לו פנס אדום.
הוא עמד בין פסי הרכבת השבורים ואת הפנס אדום הרים למעלה,למעלה...
ושפתיו מילמלו:"הלוואי שהנהג הרכבת יראה את הפנס האדום ויעצור.
אם הוא לא יראה את הפנס האדום יקרה אסון".
על עצמו הוא לא חושב בכלל וליבו דופק דופק....... "שהאנשים ינצלו".
הוא שמע קול:שיק-שק! שיק-שק!... והוא ראה שתי עיני אש...
והינה צפירה הארוכה :טו..... טו-טו-טו......טו-טו.....
והרכבת טסה-רצה מהר.
שלמון רץ ומנפנף עם הפנס האדום והנהג ראה את הפנס האדום,הרכבת התחילה לנסוע לאט לאט עד שעצרה .
הנוסעים ראו את הפסים השבורים והבינו את אשר עשה השומר הקטן.
אני מסכימה עם גילי כי:היא אמרה:"ששלמון עשה מעשה אמיץ ואחראי".
אני אפילו מפחדת לעשות דבר כזה שאפילו כדי להציל את האנשים בקור וברעמים, שלמון פשט את חולצתו , ואולי היה לו קר?.
שלמון מאוד מאוד אמיץ ואחראי.
דוגמאות מהסיפור:
"עומד שלמון בין פסי הרכבת השבורים את פנסו האדום הוא מעיף למעלה למעלה וליבו דופק דופק ראשו סובב סובב שלמון נשא את רגליו ורץ לקראת הרכבת , רץ ומנפנף בפנס האדום וקורא בקול "אסון אסון.....".
"עומד שלמון בין פסי הרכבת השבורים את פנסו האדום הוא מעיף למעלה למעלה וליבו דופק דופק ראשו סובב סובב שלמון נשא את רגליו ורץ לקראת הרכבת , רץ ומנפנף בפנס האדום וקורא בקול "אסון אסון.....".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה